<h1>כפתור ופרח לרבינו אשתורי הפרחי פ"ז</h1>
<h2>דף ו:</h2>
"על בית שאן". להודיע לבני האדם שהוא ארץ ישראל, ושהנודר בנזיר יכול לישב בו, וכיוצא בזה בשאר הדינים, אינו צריך לבשר אלא לסוסים וגמלים. אבל מה אעשה, הנה היום נמצאים פה עמנו אנשים מקרוב באו מוחזקים ביודעים מניאים לב נשים ועמי ארץ לשבת שם, ואומרים להם שאינו ארץ ישראל במוחלט אלא חוצה לארץ. ואלו אמרו שיש חילוק בחיוב תבואת ארצו מזולתו החרשתי, על כן להאריך בזה הוצרכתי להחיות לב נדכאים. כתוב בספר יהושע (י"ז י"א), ויהי למנשה ביששכר ובאשר בית שאן ובנותיה, וכן (שם י"ז ט"ז) ויאמרו בני יוסף לא ימצא לנו ההר ורכב ברזל בכל הכנעני היושב בארץ העמק לאשר בבית שאן ובנותיה ולאשר בעמק יזרעאל. ובספר שופטים בתחלתו (א' כ"ז), ולא הוריש מנשה את בית שאן ואת בנותיה. ובספר שמואל (א' ל"א י'), ואת גויתו תקעו בחומת בית (שאן) [שן], וכתיב בתריה (שם פסוק י"ב), ויקחו את גוית שאול ואת גוית בניו מחומת בית (שאן) [שן], ובסוף הספר (שמואל ב' כ"א י"ב), וילך דוד ויקח את עצמות שאול ואת עצמות יהונתן בנו מאת בעלי יבש גלעד אשר גנבו אותם מרחוב בית שן. ובדברי הימים (א' ז' כ"ט), ועל ידי בני מנשה בית שאן ובנותיה תענך [ובנותיה] מגדו [ובנותיה]. מסכת חולין פ"ק, העיד רבי יהושע בן זרוז בן חמיו של רבי מאיר לפני רבי על רבי מאיר שאכל עלה של ירק בבית שאן, והתיר רבי את בית שאן כולה על ידו וכו'. "בית שאן" נזכרה בכמה מקומות בתלמוד המקודש. פרק הקורא את המגלה (כ"ד ב'), אין מורידין לפני התיבה לא אנשי חיפה ולא אנשי בית שאן ולא אנשי טבעונים מפני שקורין לאלפין עיינין. מסכת פאה פרק כל הזית (פ"ז מ"א), בשמו שהיה שפכני או בישני, פירש הרב בעל הערוך מלת שפך, [מ]מקום ששמו בית שאן, כמו חיפני ובישני. [נזכרת] מסכת ע"ז פרק קמא (י"ב ב') ופרק ר' ישמעאל (ס' ב'), זה היה מעשה בבית שאן. ירושלמי פרק בני העיר (מגילה פ"ג ה"ג), רבי ברכיה אזל לבי כנישתא דבית שאן חזא ההוא גברא משזג ידוי בגורנא דכנישתא וכו'. עוד היום הנה היא פה עמנו חרבה ובה שלשה היכלות נגד ירושלם. בראשית רבה פ"כ בכלי פשתן הדקין הבאים מבית שאן אם מתפחמים הן קמעא הן אובדין. סוף מסכת כתובות (קי"ב א'), ת"ר מברכותיה של ארץ ישראל בית סאה עושין שבעים כורים בישיבתה של צוען בית סאה עושה שבעים כורים, דתניא רבי מאיר אומר אני ראיתי בבקעת בית שאן בית סאה עושה שבעים כורים. מגלת תענית (פרק ג'), ט"ו וי"ו בסיון גלו אנשי בית שאן ובקעתה, אף הוא יתד רעה לישראל בימי יון וכשגברה יד חשמונים הגלו אותם, ששמחה הוא לפני המקום כשהרשעה מסתלקת מן העולם, שנאמר (עובדיה א' כ"א), ועלו מושיעים בהר ציון, ואומר (שמות ט"ו י"ח), יי ימלוך לעולם ועד, ואומר (תהילים ק"ד ל"ה), יתמו חטאים מן הארץ. ובפרקי דרבי אליעזר פרק י"ז, גמילות חסדים למתים מנין. אנו למדין מאנשי יבש גלעד וכו', ובית שאן עיניך הרואות הירדן למזרחו כמהלך שעה ישרה, וכל מה שהוא למערב הירדן אין ספק שהוא ארץ ישראל.
כתב רש"י ז"ל פרשת שופטים (דברים י"ח ב'), משה הנחיל לראובן גד וחצי שבט המנשה, ויהושע הנחיל ליהודה ואפרים וחצי שבט מנשה, ושבעה אחרים נטל מאיליהם אחרי מות יהושע, הרי שבית שאן מכבוש יהושע. וקרוב אני לומר שהוא מוקף חומה מימות יהושע בן נון, שהרי חכמים קראוהו כרך באמרם עליו הרבה כרכים כבשו עולי מצרים, וכרך לעולם הוא מוקף חומה וכדאיתא במגילה (ב' ב'), ועוד שהכתוב (שמואל א' ל"א י"ב) מזכיר לו חומה ואפילו הכא לא קדשהו בשניה לטעם הידוע, ומתקן מתקלא דסוף מסכת כתובות (קי"ב א') הוא בשאר צדדי ארץ ישראל לא מצד הירדן. תוספתא מסכת פרה סוף פרק ט' (ה"ו), לא יטול אדם מי חטאת ואפר חטאת ויהי רוכב על גבי חבירו או על גבי בהמה מקום שאין רגליו נוגעות בארץ, אבל מעבירו הוא בגשר, אחד הירדן ואחד כל הנהרות. חנינא בן עקביה אומר לא אמרו אלא בירדן בלבד. ומה שרדפתי אחר זאת החקירה, לא מפני שזכני האל יתברך לשבת בו לבד, אלא שלא למעט גבול נחלתינו ממיעוט ידיעה ומרצון ושלא להקל במצותיה, ולאחר זמן מרובה באו הנה האנשים ההם וחזרו בהם. ומה שאני משים לפני' "בית שאן" כנקודת העגולה להוציא ממנה ההוראה אל כל המקומות, מפני שהיא באמצע ארץ ישראל בקירוב, שהרי היא דרומית לטבריה שהיא בטבורה של ישראל כחצי יום.
<h2>דף קה.</h2>
גרסינן פרק כל הבשר, אמר רב אידי בר אבין אמר רבי יצחק בר אשיאן מים ראשונים מצוה, מים אחרונים חובה. מתיבי מים ראשונים ואחרונים חובה ואמצעיים רשות, מצוה לגבי רשות חובה קרי ליה. גופא מים ראשונים ואחרונים חובה ואמצעיים רשות, ראשונים נוטלים בין בכלי בין על גבי קרקע, אחרונים אין נוטלים אלא בכלי מפני שרוח רעה שורה עליהם. איכא ביניהו קינסא, כלומר עץ. מים ראשונים נוטלין בין בחמין בין בצונן, מים אחרונים אין ניטלין אלא בצונן אבל בחמין לא, מפני שהחמין מפעפעין את הידים ואין מעבירין את הזוהמא, ודוקא חמין שהיד סולדת בהם אבל חמין שאין היד סולדת בהם לית לן בה.
<h2>דף קו.</h2>
ומסכת ברכות פרק אלו דברים (ברי"ף) איתמר, חמי האור חזקיה אמר אין נוטלין מהם לידים. חמי טבריא חזקיה אמר אין נוטלין מהם לידים, ורבי יוחנן אמר נוטלין מהן לידים, כל גופו טובל בהם ידיו לא כל שכן. אמר רב פפא במקומן כולי עלמא לא פליגי דשרי, למשקל מינייהו במנא כולו עלמא לא פליגי דאסור, כי פליגי דפסיק מינייהו בבת בירתא, חזקיה סבר גזרינן בת בירתא אטו מנא ורבי יוחנן סבר לא גזרינן. והרב אלפאסי ז"ל פסק בחמי האור כרבי יוחנן ובחמי טבריא כחזקיה. וכתב הר"ז הלוי ז"ל פרק כל הבשר ומה שפסק הרב אלפאסי ז"ל בחמי טבריה כחזקיה במסכת ברכות פרק אלו דברים לא נראה לי הדבר כן וכו', עד ואנן השתא קיימא לן כרבי יוחנן בחמי האור ממנהגן של גדולי גליל, וקימא לן כלישנא בתרא דאמרינן בגמרא, מכלל דראשונים אף על פי שהיד סולדת מותר, הילכך כל חמי טבריא נוטלין מהם לידים ואפילו בבת בירתא ואפילו במנא, ותו לא מידי, והרש"י ז"ל הפריש בין חמי האור לחמי טבריא ואמר כי אלו לא היה להם שעת הכושר, ואין זה נכון בעיני, ע"כ. כתב עליו הראב"ד ז"ל, אמר אברהם, זה המחבר למה לא הבין מה בין חמי האור לחמי טבריה, וכי סבור הוא כי בשביל החמימות היה חזקיה פוסלן כמו שפסל בחמי האור ושתי מחלוקות למה, ואם יאמר להודיעך כחו דחזקיה דאפילו בחמי האור שהיה להם מתחלה שעת הכושר פוסל, אם כן ליקדמה לפלוגתא דחמי טבריא ברישא, ועוד היכא דפסקינהו במנא והלכה חמימותן אמאי לא הדרי לכשרותן. אלא הרוצה ללמוד יבא וילמוד כי אין פסלות חמי טבריא בשביל חמימות אלא בשביל מרירות שבהם שאין הבהמה שותה מהן, וזה שמעתי מפי החכם רבי עמרם איש ארץ ישראל, אבל במקומן ודאי נוטלין שהרי כל גופו טובל בהם, ולא נחלקו אלא דפסקינהו בבת בירתא ולא כשיעור טבילה, חזקיה גזר אטו כלים ורבי יוחנן לא גזר, והלכה כחזקיה בהא, ע"כ.
